פסק-דין בתיק עמ"נ 18979-04-11

בערעור שבפני מבקשת המערערת, הועדה המקומית לתכנון ובניה עמק חפר (להלן: " הועדה המקומית") לבטל את החלטת ועדת הערר המחוזית לפיצויים ולהיטל השבחה (להלן: " ועדת הערר"), מיום 6.3.11, ולדחות על הסף את תביעת הפיצויים, שהגישו המשיבים, לפי ס' 197 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965 (להלן: " חוק התו"ב").

רקע

1.         ביום 19.8.10  הגישו המשיבים לועדה המקומית טופס תביעה לפיצויים, מכוח סעיף 197 לחוק התו"ב,  על סך 52,270,000 ש"ח. בטופס התביעה המשתרע על עמוד אחד, ביקשו המשיבים לקבל: " פיצויים בשל פגיעה במקרקעין בתוך שטח המשבצת של הישובים בית יצחק ונורדיה, והידועים גם כחלקה 14 בגוש 8216, הממוקמים בעמק חפר בסמוך לנורדיה (להלן: 'המקרקעין') שנפגעו על ידי התכנית האמורה שלא בדרך של הפקעה" (נספח 2 לכתב הערעור).

על פי הנטען בתביעה, המשיבים הם בעלי זכות לחתום על הסכם, עם מינהל מקרקעי ישראל, לשיקום מחצבה הנמצאת במקרקעין לרבות בדרך של הטמנה. פוטנציאל ההטמנה במקרקעין עמד על 2,040,000 קוב, בתשלום של 40 ש"ח לקוב. תמ"א 34 ב/4 (להלן: " התכנית" או " התוכנית הפוגעת") שבעקבות אישורה הוגשה התביעה, היא תכנית מתאר ארצית משולבת למשק המים ותוקפה מיום 19.8.07. התכנית קובעת את יעוד המקרקעין נשוא התביעה כאתר להחדרת מי תהום, ובכך פוגעת בתוכניתם של המשיבים להטמנת פסולת יבשה. בתחתית כתב התביעה הוסיפו המשיבים הערה בסוגריים: " עקב תקלה טכנית חוות הדעת השמאית לא צורפה לתביעה זו והיא תצורף בהקדם".  

2.         ביום 29.8.10 החזירה הועדה המקומית את טופס התביעה למשיבים ובמכתב הלוואי צוין כי התביעה מוחזרת הן מהטעם שהוגשה באיחור, לאחר התקופה הקבועה בחוק, והן מהטעם שלא צורפה אליה חוות דעת שמאי להערכת הפגיעות במקרקעין כנדרש ב תקנות התכנון והבנייה (הגשת תביעה לפיצויים והדיון בה), תשל"ה - 1971 (נספח 3 לכתב הערעור).

3.         ביום 14.10.10 שיגרו המשיבים לועדה המקומית חוו"ד שמאי " שיש לראותה חלק בלתי נפרד מן התביעה" תוך שהם חולקם על טענת הועדה המקומית לפיה התביעה הוגשה באיחור  וטוענים כי התביעה הוגשה בתוך 3 שנים מיום מתן תוקף לתוכנית, ביום 18.9.10, שהוא היום האחרון להגשתה, ולכן הוגשה במועד.

בהתייחס לאי צרוף חוות הדעת לתביעה טענו המשיבים כי חוסר במסמכים הוא עניין הניתן להשלמה, ולכל היותר מדובר בפגם טכני, שתוקן בתוך זמן קצר, ואין בו כדי למנוע דיון בתביעה (נספח 4 לכתב הערעור).

4.         ביום 17.10.10, בסמוך למשלוח חוו"ד לועדה המקומית, הגישו המשיבים ערר (נושא ערעור זה) מכוח סעיף 198 (ד) לחוק התו"ב.

5.         ביום 18.11.10 הגישה הוועדה המקומית כתב תשובה לערר במסגרתו כללה בקשה לסילוק הערר על הסף (נספח 7 לכתב הערעור).  בכתב התשובה נטען כי התוכנית פורסמה למתן תוקף ביום 16.8.07 ולא כטענת המשיבים ביום 19.8.07, כך שאף לגרסת המשיבים, בהתאם למועד הנכון בו פורסמה התכנית, הוגשה התביעה 3 שנים ו-3 ימים לאחר כניסתה של התוכנית לתוקף. עוד נטען בכתב התשובה כי המשיבים היו מודעים למועד מתן תוקף לתכנית שכן בתביעה נוספת שהגישה המשיבה 1, יחד עם מושב נורדיה, בה נטען לנזק שגרמה התוכנית הפוגעת, צוין 16.8.07 כמועד בו ניתן תוקף לתוכנית. בפועל האיחור בהגשת התביעה עולה על 3 ימים, הואיל והתקנות קובעות כי לכתב התביעה יש לצרף חוו"ד שמאי, והמשיבים  צרפו לתביעתם חוו"ד שמאי  רק ביום 14.10.10, בחלוף חודשיים מהגשת התביעה (יצוין כי מועד פרסום התכנית שוב אינו במחלוקת ומוסכם שהתכנית פורסמה למתן תוקף ביום 16.08.07).  בכל מקרה, טענה הועדה המקומית כי, על פי סעיף 197 (ב) לחוק התו"ב אין לוועדה המקומית או לוועדה המחוזית סמכות להאריך מועדים להגשת תביעה לפיצויים, וסמכות זו מסורה בלעדית לשר הפנים מטעמים מיוחדים שיירשמו.

הועדה המקומית הפנתה גם לפער שבין הסכום הנתבע בתביעה, 52,270,000 ש"ח, לבין הסכום שננקב בחוות הדעת שצירפו המשיבים העומד על 35,000,000 ש"ח בלבד.

6.         ביום 20.2.11, יומיים לפני המועד שהיה קבוע לדיון בערר (22.2.11), הגישו המשיבים תגובה לכתב התשובה  בה  טענו  לראשונה כי תקופת ההתיישנות להגשת תביעה לפיצויים מכוח סעיף 197 לחוק התו"ב היא 3 שנים  ו-15 יום מיום פרסום התוכנית ברשומות. לענין הגשת חוות דעת שמאית באיחור חזרו המשיבים על טענתם כי היא בת תיקון.

החלטת ועדת הערר 

דעת הרוב

7.         מנין תקופת ההתיישנות של 3 שנים, הקבוע בסעיף 197 (ב) בחוק התו"ב, מתחיל בתום 15 יום ממועד פירסום התוכנית ברשומות, כפי שנקבע בהחלטות קודמות של ועדות הערר ולפיכך התביעה הוגשה במועד.

8.         אין להחיל דין התיישנות שונה לסוגי תוכניות שונות ויש לדחות את טענת הועדה המקומית לפיה תקופת התיישנות לגבי תוכנית מתאר ארצית שונה.

9.         טופס התביעה שהגישו המשיבים הוא בעייתי בהתחשב בפער המהותי, שלא ניתן לו הסבר סביר, בין סכום התביעה שנתבע לבין הסכום שננקב בחוות הדעת השמאית שצורפה כעבור מספר חודשים. מתביעה אחרת שהגישה המשיבה 1 בעניין התוכנית הפוגעת, קודם להגשת התביעה נשוא הערר, נראה כי המשיבה 1 הייתה מודעת לעניינים אלו.

10.       על אף האמור לעיל קבעה ועדת הערר בדעת רוב: " יחד עם זאת, לאחר התלבטות לא קלה, חשבנו כי דחייה על הסף בשל אי צירוף חוות דעת שמאית, גם בנסיבות כה יוצאות דופן כגון אלו שלפנינו, הינה בסופו של דבר צעד אולי קיצוני מדי, בעיקר נוכח הגמישות שמצווים אנו לנהוג בה, גם על פי פסקי דין של בתי המשפט בערכאות דלמעלה, בכל הקשור בצירוף ראיות ומסמכים באיחור. אולם, יש לתת לכך ביטוי בהוצאות שכן לכל אלו יש השפעה מהותית על היערכות המשיבה [הועדה המקומית - ז.ב.] וההוצאות שיגרמו לה בשל כך" (עמ' 4 להחלטה). 

טענת ההתיישנות נדחתה, ונקבע כי התביעה הוגשה במועד, אושר צירופה של חוות הדעת השמאית בכפוף לתיקון סכום התביעה ל- 35,000,000 ש"ח, והתביעה הוחזרה לועדה המקומית לדיון לגופה, תוך חיוב המשיבים לשאת בהוצאות הועדה המקומית בסך 25,000 ש"ח. 

דעת מיעוט